המשרד שלי משמש כספק שירותי טכנולוגיה והדפסות לעת מצוא לטובת דיירי הבניין.

והנה לפני שעה קלה נכנס אליי שכן נחמד להדפיס חוזה דירה אותה הוא משכיר לאברך באחת הערים בצפון הארץ וכעת ביקשו לחדש אותו. מהכא להתם, שח לי שכני על ויכוח שהתגלע בינו לבין השוכר שלו.

מסתבר שמזה שבע שנים מאז תחילת תקופת השכירות, לא העלה את שכר הדירה לשוכר. זאת בעוד המחירים בישוב עלו בלמעלה מ50% באותה תקופה ממושכת.

השוכר שחש לא נעים שיער ששכני אינו מודע למציאות המשתנה, עדכן אותו בנתונים וביקש ממנו להעלות מעט את שכר הדירה.

השכן שלי מצידו סרב בכל תוקף- אתה אברך ומטופל בילדים ואיני מוכן לעלות אף לא בשקל בודד.

לא התעצל השוכר ושיער שטוב מראה עיניים מדיבורים בעלמא. הביא בפני שכני נתונים ברורים על המחירים בדירות דומות מקבילות, שחור על גבי לבן. אך שכני עומד בסירובו, אין העלאה וגם לא תהיה.

(ואני בהכירי את השכן החביב שלי, יודע כי לא בנצר למשפחת רוטשילד האגדית מדובר בלשון המעטה, ואף הוא שוכר דירה ובשכונתנו הירושלמית היקרה מיוקר).

אחר שלא נענו כל תחנוני השוכר, הגיע הדבר לכדי כך עד שאיים על שכני שלא יחדש חוזה ויעזוב את הדירה באם לא יעלה לו את מחיר השכירות. נפשו לא מוצאת מנוחה ביודעו שהוא גורם למשכירו הטוב והמיטיב הפסד ממון.

עד שלבסוף הסכימו שני הצדדים ביניהם על העלאה של 100 ש"ח לחודש ונחה דעתם.

ואנו אף שאין לנו עתה את רבי לוי יצחק מברדיטשוב, הרי שמכונות הדפסה משרדיות יש לנו עדיין כדי להעיד, מי כעמך ישראל.